רש"י על תמורה י״ד א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תמורה י״ד ע״א:י׳ רש"י על תמורה י״ד ע״א:י״ג »

12 וְהָאִיכָּא אֲשַׁם יָחִיד, דְּזָכָר אָתֵי, נְקֵבָה לָא אָתֵי? כִּי קָאָמְרִי רַבָּנַן קׇרְבָּן דְּשָׁוֵי בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִיבּוּר — אָשָׁם בְּיָחִיד אִיתֵיהּ, בְּצִבּוּר לֵיתֵיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִי קָתָנֵי ״כׇּל קׇרְבְּנוֹת״? ״יֵשׁ בְּקׇרְבְּנוֹת״ קָתָנֵי, וּמַאי נִיהוּ — שְׁלָמִים, וְאִי בָּעֵי נְקֵבָה מַיְיתֵי, וְאִי בָּעֵי זָכָר מַיְיתֵי.

פירוש רש"י על תמורה י״ד א:י״ב

12 אשם - הוי זכר דכבש או איל כתיב ביה ולא כבשה:

13 מאי ניהו שלמים - אבל שלמי צבור זכרים הם דכתיב בהו ויקרא כ״ג:י״ט ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. זבחי שלמי צבור כבשי עצרת:

« רש"י על תמורה י״ד ע״א:י׳ רש"י על תמורה י״ד ע״א:י״ג »